09-7416199


הפטיש 11, הוד השרון

צחי שוחט סיפו

חדשות מרכז עגור לבן

ההיסטוריה של Pak Hok Pai

העת הקדומה –

לאסכולת עגור לבן טיבטי (Pak Hok Pai) היסטוריה שהחלה עוד בימי הודו הקדומה – 2500 לפני הספירה. בתקופה זו הייתה ידועה אומנות הלחימה שנקראתה: סימהא-נאדה וואג'רא-מוקטי. ההודים מייחסים את היווצרה לאל אינדרה. פרושה בסנסקריט, השפה ההודית העתיקה: סימהא – אריה; נאדה – שאגה, קריאת קרב של לוחם; וואג'רא – יהלום\חזיז ורעם; מוקטי – אגרוף.

שקיאמוני סידהארטה גוואטאמה (הלא הוא בודהא), נחשב לאריה של השבט שקיה בו נולד והיה בן למשפחת מלוכה. האגדה מספרת, שכשנולד הצביע עם יד אחת לשמיים ועם השנייה לארץ ושאג כאריה. כך הכריז על בואו לעולם. בגיל 7 החל להתאמן באומנות לחימה בשם פנקאוידידיה – חמש האומנויות של הלוחם קשאטריה. מוריו היו – ארטה, קלמה, רודראקראמה, וקשנטידווה. עיקר הוראתו התקבלה מקשנטידווה שלימד אותו מאלא יודאם (היאבקות), מוקטי (איגרוף), התעמלות ולחימה בכלי נשק. הם כולם נקראו בסוף –סימהא-ויקרידאטה (מיומנות האריה). שם נרדף לאומנות זו היה כאמור – סימה-אנדא וואגר'א-מוקטי (אגרוף היהלום ושאגת האריה).

שקימוני הבודהא הביא את הבודהיזם לעולם וכשהגיעה לטיבט בה הייתה תורת הבון, התפתחה לפלג שנקרא ווג'רא-יאנה (מרכבת היהלום) הידוע היום גם בשם טנטרה-יאנה (מרכבת המארג). הדלאי למה של אותם ימים, ציווה שיפתחו אומנות לחימה עליונה, על מנת להגלות את הרוע מהעולם החומרי, פן ירמוס את עולם הרוח ופועלו. בכדי למלא את צוו, אותו פלג בודהיסטי עלה למנזר על הר מרו (הר קאילאש). לאחר שהושלמה האומנות, הנזיר הראשי ששמו היה סינגווא מווואה (שאגת האריה בטיבטית) טיפס לקצה ההר ושאג כאריה. סימן לכך שאומנות עליונה נוצרה. נאמר כי בקריאה זו, בעודו מצביע עם יד אחת לשמיים ועם השנייה לארץ (כמו סידהארטה), גן העדן הפך שחור, הגהנום נפרץ והשדים נמלטו לקצוות הרחוקות ביותר בעולם. סגנון זה נודע בסנסקריט בשם סימהא-נאדה ווג'רא-מולאן (שאגת האריה והיהלום). בעתיד לבוא, היא תהיה הבסיס לאומנותו של אבי עגור לבן טיבטי, או-דאט-טו, שנודעה בשפה הטיבטית בשם – פוטלה סנגווה מוואה (שאגת האריה של ארמון פוטלה).

העת העתיקה –
בשנת 1365 במחוז יואה שו, בפרובינציית שנחאי בסין, נולד או-דאט-טו, לשבט נוודים אתני מבני ההאן. שבט זה נהדג לנדוד באזור רוסיה, מונגוליה, סין וטיבט. באחד הימים חזה או-דאט-טו הילד, ברציחתם של הוריו על ידי קבוצה ברברים שרצתה לגנוב את ביתם ורכושם. הוא נאסף על ידי דודו, אך היות ולדוד היו כבר שלושה בנים, היה לו קשה להחזיק עוד בן משפחה, לכן מסר אותו למשפחה אחרת, שאימצה אותו. מהם הוא נשלח למנזר בודהיסטי בטיבט בשם פוטאלה (ההארה), שהיה מפלג הוואג'רא-יאנה. שם הפך או-דאט-טו לחבר בבית הספר קג'יו, של הדוב-דוב. הדוב-דוב היו נזירים לוחמים ששמשו כשומרי הראש של הדלאי למה, הפונצ'ן למה, המנזרים ואוצרותיהם. אומנותם כללה האבקות מונגולית (בוק-ממנה התפתחה ההאבקות הסינית – שוואי ג'יאו), קום-ניה (נינגנאפה בטיבטית – ממנה התפתחה הצ'ין-נה) וקלאריפאיאטו. האגדה מספרת שבגיל 15 כבר הוכתר ללמה ואף שהנזירים המבוגרים לא יכלו להתחרות בו. מעמד זה הקנה לו את הכבוד ללמוד מהלמה קונג קוט, שהיה דורג'ה דרולו (שומרי הראש של הנזירים הבכירים), ונחשב לגילגול של למה פאדמה-סאמבהאווה, שהביא את הבודהיזם לטיבטי והיה בעל מעמד שני אחרי בודהא. האומנות אותה למד או-דאט-טו הייתה הסימהא-נאדה וואג'רא-מוקטי. בנוסף למד את אומנות הדינאה (היאבקות) מאדם זקן מאוד בשם טס לאי שהיה בפוטלה ואלמנטים של שליטה מחשבתית (היפנוזה) שנלמדו בין הפלגים השונים באזור. היות ורצה להתפתח בבודהיזם ובאומנות הלחימה שלו, החליט לפרוש להרים למשך 15 שנים. הוא עלה להר שכיוונו היה אפריקה בה קיים עוד הר בשם מרו, עליו ישבו הסופים המוסלמים עם אומנות הלחימה שלהם – הבאראכה.

על הר זה, ליד בריכת מים קטנה, או-דאט-טו השלים את לימודיו מהמנזר. באחד הימים בעודו מודט, שמע קריאה צורמת של עגור לבן. הוא איבד את ריכוזו והפנה מבטו אל העגור. בעוד העגור שתה מים מהבריכה התפרץ מהיער קוף לבן (יאטי) ותקף אותו. הקוף ניסה לאחוז בכנפי העגור, שבתגובה לכך, חמק העגור לצדדים, נפנף בכנפיו האדירות, שרט בציפורני רגליו וניקר במקורו. או-דאט-טו ציפה כי הקוף יקרע את העוף השברירי וריחם עליו, אך לאט לאט הקוף הראה סימני עייפות. העגור ניצל זאת, וניקר במהירות את הקוף בעינו, שכתגובה, צרח וברח אל היער ממנו בא. העגור המשיך במעשיו בשלווה.

או-דאט-טו הואר ושאג כאריה. באחד הימים הוא הותקף על ידי חבורת בוזזים וללא מאמץ הניס אותם. הוא הבין כי השתמש בתנועות העגור והקוף, והחל לבנות אומנות לחימה חדשה. אומנות זו התבססה על הסיבובים מהירים, התפיסות, הרקיעות, והצעדים של היאטי, יחד עם הרכות, החמקמקות, ההטעיות, והטכניקות החכמות של העגור. לאחר שהשלים אותה בשנת 1426, הוא קרא לה – פוטאלה סנגווא מוואה – סגנון שאגת האריה מארמון פוטאלה. בקנטונזית – סאי ג'ונג סיג'י האו (סגנון שאגת האריה הטיבטי). זאת כאות כבוד לסגנון המקורי אותו למד, סימהאנאדה וואג'ראמוקטי ולשקיאמוני גוואטאנאמה.

או-דאט-טו יצר שלוש מתודות של תרגול:
Fei hok Kune – העגור.
Lai Lat Sau – יד המאיטרייה.
Dou Lo Sau – יד הכותנה העוטפת.
הסגנון החדש הובא בחזרה אל מנזר פוטאלה, שם למדו אותו הדוב-דוב והדורג'ה דרולו מפלג הקאג'יו. או-דאט-טו הדהים את כולם כשהציג את כוחה של האומנות. הוא נלחם בעשרות לוחמים ולא ספג חבטה אחת, וכשעשה מדיטציה ליד עץ האלון, יכול היה להסוות עצמו עם העץ. זו הייתה ההתחלה של שיטת שאגת האריה.
או-דאט-טו לימד את תורתו במלואה לנזיר דו-לו-קאטאן, שנחשב ליורשו. דולוקאטאן חשב שהשם "שאגת האריה" יומרני מדי וקרא לה – עגור לבן מצפון טיבט.
עם הדורות התפתחה שיטת עגור לבן וחולקה לשש קבוצות תרגול (תבניות):

  1. Lau Sing Kune (בקנטונזית – איגרוף הכוכב הנופל) – שפותחה בארמון פוטאלה על ידי דו-לו-קאטאן למה, עבור פלג הדוב-דוב. הוא חשב שה-Fei Hok Kune (בקנטונזית- איגרוף מעוף העגור) מורכבת מדי עבור מתלמדים מתחילים. תבנית זו מתבססת על תנועתו החזקה של היאטי (הקוף הלבן) ועל הנפות הידיים של העגור.
  2. Fei Hok Kune (בקנטונזית- איגרוף מעוף העגור) – זהו היהלום הבלתי חדיר, של הבודהא, ה- Gam gong Lo-Horn (שומר הבודהא החזק כמו זהב). בעת המודרנית הצטרפו לקבוצה זו, את איגרוף חמש החיות (עגור, טיגריס, נחש, פנתר ודרקון) חמשת היסודות (עץ, מתכת, אש, מים, אדמה).
  3. Mui Fa Kune (בקנטונזית- איגרוף פרח השיזף) – רמת ביניים נוספת שהוספה על ידי דו-לו-קאטאן. זוהי מתודת תרגול בה האדם פותח את עלי הכותרת (ג'ינג לואו) שלו ומשחרר את הניחוח (הצ'י). היא מתורגלת על עמודי פרח השיזף (Mui Fa Jong), לפיתוח שיווי משקל, ריכוז ואומץ.
  4. LEi Lat Sau (בקנטונזית- יד מאיטריית הבודהא, הבודהא העתידי לבוא) – חמשה שלבים של Kam-Na (תפיסות ובריחים).
  5. Lo-Horn (בקנטונזית- שומר הבודהא, ארהט) – החלק האחרון שהוסף לשיטה, הושפע מאיגרוף שאולין, ומבוסס על שישה עשר ארהטים טיבטים ושניים סינים. חלק זה מכיל את התאוריות הבסיסיות מהסימהאנאדה וואג'ראמוקטי, אשר הובאה לסין על ידי פו טי דמו (בודהידהארמה). מתודה זו מחקה את התנוחות הסטאטיות של פסלי הארהטים בשאולין והביאה לפיתוח איגרוף שמונה עשרה הארהטים.
  6. Do Lo Sau (בקנטונזית- ידי הכותנה העוטפות) – הלימוד המתקדם ביותר, בו נלמד הפן הרך-הפנימי – יד הכותנה העוטפת את המחט – Min Loi Chum Sau. כמו כן יש בה צ'י קונג רך ופנימי וצ'י קונג קשה-חיצוני.

העת המודרנית – שיטת עגור לבן מגיעה לסין. 
בסוף המאה ה- 19זמן שושלת צ'ינג בסין, בין השנים 1850 – 1865, הגיעו לדרום סין הלאמה סינג-לונג לואו-ג'ונג (הנזיר המכובד – הדרקון נאור) וארבעה תלמידיו. הוא שהה עימם במנזר ענן הברכה ולימד את שומרי הראש של הקיסר את אומנותו. עם השנים התרחק סינג-לונג מהפוליטיקה והחל להתחבר עם נזירים סיניים, ביניהם ממנזר שאולין, איתם החליף ידע. היא נודעה בקרבם בשם – למה פאי (אסכולת/שיטת הלמה). במקביל נוספו לשיטה אלמנטים סיניים כגון, בעיטות גבוהות, מתודות תנועה נוספות ונוצרו תבניות נוספות עם מאפיינים מקומיים, כגון – איגרוף שרשרת הברזל – Tit Lin Kune ואיגרוף שומר הבודהא – Lo Horn Kune. לאורך השנים קיבל סינג לונג גם כמה תלמידים שאינם נזירים, ביניהם, צ'ו צ'י-יו (Chu Chi-Yu), וונג לאם-הוי (Wong Lam-Hoy), וונג יאן-לם (Wong Yan-Lam). צ'ו צ'י-יו שהיה הבכיר, לימד את שני האחרים לאחר מותו של סינג לונג ונחשב לדור לפניהם בעץ המורשת. תלמידו הנודע ביותר של וונג לאם-הוי היה ממ סיו-צ'אנג (Ng Siu Chung), שבתחילת דרכו הספיק להיות תלמיד של סינג לונג, ולמד גם מצ'ו צ'י-יו. הוא נחשב לאיש ספר ודעת, איש רפואה סינית וקליגרפיה והוא היה זה שאירגן את הידע שלמד ונחשב לאבי השיטה (Si-Jo) שהיום נקראת Pak Hok Pai – אסכולת עגור לבן. הוא גם פתח את השיטה לציבור הרחב ולימד עשרות תלמידים. בין תלמידיו הידועים היה הגראנד מאסטר צ'ן האק-פו (Chan Hak-Fu) אשר לימד את סיפו טון פאי-צ'אן (Ton Fai-Chan) ומעט  את סיפו ג'אנג קואו-ווא (Cheung Kwok-Wha).

בתחילת שנת 1997 החל ללמוד סיפו צחי שוחט מסיפו טון פאי-צ'אן את השיטה ובאוגוסט 1998 קיבל ממנו את הברכה לפתוח את סניף עגור לבן בישראל – הוד השרון. בשנת 2002, בהמלצת מורו, הגיע צחי אל סיפו ג'אנג קואו-ווא בהונג קונג אשר למד עגור לבן בעיקר מ- אה ווינג-נינג  (Au Wing-Ning) שגם הוא היה תלמידו של ממ סיו-צ'אנג (Ng Siu Chung). בשנת 2004 עבר צחי את טקס הבאי סי (Bai SI), עם סיפו ג'אנג קואו ווא. זהו טקס מסורתי בו התלמיד הופך להיות תלמיד פנימי-"שעבר את השער" ובכך מצהירים הוא והמורה על קשר של אב ובן. התלמיד מצדו מתחייב גם להמשיך את דרך הלימוד והמסורת. 

היום בישראל כמה סניפים של עגור לבן ובראשם עומדים סיפו צחי שוחט ותלמידיו הבכירים – אייל חי וטל צור.

למידע נוסף התקשרו לטלפון 09-7416199 או השאירו פרטים.