הקדמה –
עשרת העקרונות של הדאו מתארים את האופן בו גישת הדאו רואה את יצירת העולם ואת הדינמיקה שבו, כתהליכים מעגלים-מחזורים של שינוי והרמוניה. להבדיל ממצב קבוע וסטטי.
האדם שלומד, או אפילו רק מכיר במחזוריות מעגלית זו, יכול לחיות בהרמוניה עם מחזורי החיים, העונות, האנרגיות, והיחסים ביניהם.
כשיש חוויה אישית שהעולם מתנהל במחזורים, כלומר לא במונחים של התחלה וסוף, אלא כגלגל שמתגלגל, משתנה תפיסת הזמן, הרגע הופך להיות כאן ועכשיו וגם מייד משתנה, חווית החיים מתרככת ואפילו חיים והמוות נתפסים כחלק משלם מחזורי.
עשרת העקרונות של הדאו מראים לנו בנוסף את הכוחות הפועלים בעולם. אלו כוחות אנרגטיים וגשמיים שהאדם החי על פיהם, מפסיק להיות מרוכז בעצמו בלבד ומבין שהוא חלק ממערכת גדולה הפועלת בתוך עצמה. כך הוא משתחרר מאשליית השליטה.
שני משפטים על מערכת הדאו יכולים לתאר את הפיסקה הזו – היצירה היא רשת שאין לה טווה ו הדאו אינו משאיר עקבות למעשיו. כלומר – כל היצירה של היקום קשורה ומאוחדת כמו רשת טוויה, אך לא רואים שהדאו יצר ומפעיל אותה.
בסופו של דבר, אדם הלומד את הדאו ועקרונותיו חווה כי הדרך הפנימית (העצמית) והחיצונית (העולם החיצוני) מתלכדות. כפי שמופיע בפרק 33 של הדאו דה ג'ינג – "היודע את האחרים (החוץ) – נבון, היודע את עצמו (הפנים) – מואר."
וכך, העקרונות נעים בין הקוסמולוגי – שמים, ארץ, כוכבים, כיוונים ורוחות לבין האישי – גוף, נפש, נשמה. ככל שמבינים אותם — הגבול בין החוץ לפנים מתרכך ומתפוגג והחיים הופכים לדרך – לדאו.
להלן עשרת העקרונות של הדאו להכרה ראשונית ופתיחה לידע המרתק והנרחב שבו.
- הדאו – (道) או הוו-ג'י (无极) – אין קצה/אין-סוף.

פירושה המילולי של המילה דאו היא – דרך.
במאה ה-5 לפני הספירה, כינה החכם לאו דזה את האין סוף של הבריאה ויוצר הבריאה – דאו – האחד.
בכך הביא לתחילתה של תורה מחשבה בשם זה – דאו, או דאואיזם.
הדאו אם כן הוא המקור הבלתי ניתן לתיאור, הריק, ממנו נובע כל הקיום.
מבט נוסף, אולי קצת יותר ארצי, רואה בדאו כפירושו המילולי – דרך, או ליתר דיוק, דרך הטבע.
כלומר הטבע הוא מקור הקיום והדאו הוא החוקים (הדרך) על פיהם הטבע מתנהל.
נאמר בספר הדרך והסגולה – דאו דה ג'ינג, שנכתב על ידי לאו דזה –
"הדאו הוא האחד, מאחד נולדו השניים".
- שתי האיכויות/התופעות – היין והיאנג (陰陽) – הטאי ג'י (太極).

הן הפיצול הראשוני של האחד לשני קטבים קיצוניים ומהוות שתי איכויות אנרגטיות –יין – פסיבית, כהה, פנימית.יאנג – פעילה, בהירה, חיצונית. שתי איכויות אלו משלימות זו את זו, מגדירות זו את זו ויחסיות זו לזו. כל תופעה ביקום ניתנת להבנה דרך המתח, הדינמיקה והאיזון בין יין ליאנג ומתוך החיבור, התנועה וה"חיכוך" ביניהן, נוצרים הדברים בעולם. לדוגמה – היין יצר את האדמה והיאנג יצר את השמיים.
ביחד עם האדם וכל מה שביניהם מגיעים לשלושה.
וכפי שנאמר בדאו דה ג'ינג – "מהשניים נולדים השלושה". - שלושת הכשרונות – San Chai (三才)

זו היא השלישייה הקוסמית:
השמיים (Tian 天) – הרוח. בהן נמצאים החוקים של הטבע\דאו ומהן יורדת האנרגיה להתקיים.
הארץ (Di 地) – החומר. היא מכילה ונותנת קרקע ליצירה וצמיחה.
האדם (Ren 人) – הגשר. אחראי לשמור על הרמוניה ואיזון בין שמיים וארץ.
בתפקידיהם :
השמיים קובעים את הזמן והתנועה כמו העונות, מזג האויר, לידה, מוות.
הארץ מספקת את התשתית הפיזית – קרקע, מזון, גוף.
האדם נדרש ללמוד את מקומו ולנוע בתיאום בין השניים.
כפי שנאמר בדאו דה ג'ינג – "השלושה מולידים את הארבעה".
- ארבעת הכיוונים – Si Fang (四方).

מזרח, דרום, מערב, צפון — היסודות של מיקום במרחב.
לכל כיוון יש בהתאמה :
"סוכן" – עץ, אש, מתכת, מים.
תנועה – מעלה, התרחבות, צמצום, מטה.
עונה – אביב, קיץ, סתיו, חורף.
צבע – ירוק, אדום, לבן, שחור.
חיה מיתית – דרקון, פניקס, טיגריס, צב.
אנרגיה – מניעה, מתרחבת, מתכנסת, משמרת.
כמו ביין וייאנג, אין כיוון אחד טוב ושני רע — אלא כולם חיוניים.
כשהאדם נצמד רק ל"כיוון אחד", כלומר: תכונה אחת, נטייה אחת, שלב אחד, הוא יוצא מאיזון.
תנועה הרמונית מתקיימת אך ורק בין כל הכיוונים – ממש כמו שהשמש זורחת, עולה, שוקעת ונעלמת.
כפי שנאמר – "הארבעה מולידים את החמישה".
- חמשת הסוכנים/ חמש התנועות/חמשת השינויים – Wu Xing (五行).

עץ, אש, אדמה, מתכת, מים.
חשוב לומר כי אין להתייחס אליהם כחמישה חומרים פיזיים אלא כחמש תנועות אנרגטיות מחזוריות של שינוי ויצירה בטבע.
מערכת היחסים בין חמש האנרגיות היא של תמיכה ויצירה ושל ניתוב ובקרה, המביאים לאיזון ושלמות.
ההתייחסות אליהן רחבה ועמוקה מאוד ומקיפה היבטים רבים בתפיסה של הדאו ובתפיסה הסינית כולה. הן משמשות להבנת מעגלי זמן, פיזיולוגיה, רגש, מזג אוויר, תזונה, אסטרטגיות לחימה, תכנון מרחבים, רפואה סינית ועוד. נושא זה הוא רחב מאוד ודורש ייחס עמוק בכל הרבדים בנפרד וביחד.
כפי שנאמר – "החמישה מולידים את השישה".
- שש ההרמוניות/אחדויות – Liu He (六合).

למעלה, למטה, ימין, שמאל, קדימה, אחורה – ההשלמה המרחבית.
בהיבט אנרגטי שש האחדויות מייצגות איזון של התנועה החופשית של הצ’י (אנרגיית היצירה) ביקום.
האדם ביחס אליהן נמצא במרכז והוא נקודת האיזון בין השמיים והארץ, העבר והעתיד, היציאה והקבלה.
בגוף האדם הן מייצגות שש אחדויות אלו – כתפיים עם מפרקי הירכיים, מרפקים עם ברכיים, מפרקי כפות הידיים עם הקרסוליים, לב (רוח) עם כוונה, כוונה עם צ'י, צ'י עם תנועה-כוח.
האדם צריך שלא להיות "כבד" לכיוון אחד – לא לחשוב רק על העתיד, לא לשקוע בעבר, לא להיות מרוכז רק בעלייה-שאיפות, או ירידה-ויתור. הרמוניה מושגת רק כשיש תנועה מתואמת בין כל ששת הכיוונים. "להימצא בליוּ חֶה" – משמעו לחיות בהרמוניה עם כל ממדי המציאות, להיות בשקט פנימי גם כשיש תנועה חיצונית – ולהפוך לכלי נקי לזרימת הדאו.
כפי שנאמר – "השישה מולידים את השבעה".
- שבעת הכוכבים Qi Xing (七星).

אלו הם שבעת כוכבי הדובה הגדולה – המסמלים את החיבור בין האדם ליקום/דאו.
הם נחשבים לשער קוסמי, לכלי ניווט רוחני ופיזי וסמל למחזור הזמן. מייצגים את הידע השמיימי, הדינמי והנצחי של הדאו. הם מכונים אף – "השעון" של היקום ומנחים את מי שחי בהרמוניה עם דרך הטבע.
כצורת דובה הגדולה, הם כמעין "כף" המפנה עצמה בכל עונה כלפי כיוון אחר ומשקפת את מחזור השנה ואת שינויי הצ’י ביקום.
הם גם מייצגים את החיבור של האדם לרוחניות השמיימית ונחשבים לשבעת הרכביו של "שליח השמים" – כוח שמוביל את הנשמה דרך שלבי ההתמרה בדרכה למקור האין סופי – הדאו.
בנוסף לכל אלו, שבעת הכוכבים משמשים באסטרולוגיה הסינית לבחירת עיתויי זמן, ריפוי וכו'.
במובן מיסטי/דתי הם מייצגים שבע ישויות אלוהיות שלכל אחת תפקיד – הגנה ממחלות, הארכת חיים, ריפוי, הארת הדרך, שינוי מזל, חיזוק רוח החיים, תמיכה במדיטציה.
"השבעה מולידים את השמונה".
- שמונה הטריגרמות Ba Gua (八卦).

הבה גואה – שמיים, אדמה, רעם, רוח, מים, אש, הר, אגם.
הם סמלים חשובים בתרבות הסינית המסורתית, המשמשים לתיאור עקרונות היקום והטבע.
כל טריגרמה מורכבת משלושה קווים, שיכולים להיות שלמים (יאנג) או שבורים (יין).
מעבר לסמלים הטריגרמות מייצגות כוחות טבעיים, תופעות ותהליכים בטבע: תנועה, שקט, חום, קור, צמיחה, דעיכה, התפרצות, שקיעה – ומכלול האפשרויות הללו יוצר את מחזור החיים.
השימוש בהן נפוץ ב:
פנג שואי (בניית מרחבים) – לשם חישוב מיקומים וכיוונים של אלמנטים במרחב.
בחיזוי – על פי האי צ’ינג – ספר התמורות.
בתרגולים אנרגטיים (צ'י קונג) – למיפוי זרימת הצ'י בגוף ומסביבו והתייחסות לכיוון התרגול.
רפואה סינית – אבחון אברים, אבחון דופק, יחסים אנרגטיים וטיפול.
אומנויות לחימה – תרגולי לחימה המבוססים על תנועות מעגליות הקשורות לטריגרמות.
- תשעת הארמונות Jiu Gong (九宮).

תשעת הארמונות מייצגים תשעה אזורים במרחב ומתוארים כרשת של שלוש על שלוש, שמרכזם באמצע ושמונת הארמונות האחרים סביבו.
הם מרכיבים את תשעת ריבועי הלוח בפנג שואי – לו שו (Luo Shu) באופן הבא –
4 9 2
3 5 7
8 1 6
לכל ארמון יש משמעות מיוחדת והוא קשור לאחד החמשת התנועות-סוכנים לאנרגיות של זמן, מרחב ותזמון ומשמשים לארגון מרחב אישי וסביבתי. באסטרולוגיה הסינית הם שיטה לחיזוי העתיד.
למשל – הארמון הצפוני 1 – קשור למים ולקריירה. הארמון הדרומי 9 – מייצג אש, תהילה ומוניטין. הארמון מערבי 7 – קשור לעץ, לצמיחה ולמשפחה. הארמון המזרח 3 – מסמל מתכת ושמחה. הארמון הצפון-מזרחי 8 – מייצג הרים, יציבות והשכלה. הארמון הצפון-מערבי 6 – קשור למנהיגות ולעזרה חיצונית. הארמון הדרום-מזרחי 4 – מסמל עץ, שגשוג ומזל. הארמון הדרום-מערבי 2 – קשור לאדמה ולמערכות יחסים. המרכז 5 – מייצג את האיזון וההרמוניה הכוללת שהם הדאו.
כמו העקרונות שלפניה, מערכת זו משמשת לייעוץ והדרכה על ידי בעלי מקצוע על מנת להביא את האדם להיות בהרמוניה עם עצמו וסביבתו.
- המעטפת הכבדה Chong Wei (重围) / שלמות Shi Quan (十全).

את העקרון העשירי אפשר להבין בשתי משמעויות –
הראשונה – ה"מעטפת הכבדה" היא התגלמות הדאו בחומר באמצעות כל תשעת העקרונות הקודמים. היא מסמלת את החומר הכבד שמכסה את הקל והטהור – כלומר את הדאו עצמו.
כך מגיעים לגישה השניה – בה המספר עשר 十 ולצידו השלם 全, שביחד מסמלים את השלמות ואת התכלית של התרגול הרוחני – חזרה למקור האחד (הדאו) והתמזגות איתו.
המעטפת החיצונית נתפסת כמשהו שיש לחדור מבעדו כדי להגיע אל הטבע האמיתי-המקורי.
בכל אופן – עקרון עשרי הוא הכל יחד. גם חומרית, גם אנרגטית וגם רוחנית.